Le texte Le vocabulaire Les révisions
Bekhoroth
Daf 15b
אִיכָּא דְּאָמְרִי: ''תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ'' — אֵין לָךְ בָּהֶן הֶיתֵּר אֲכִילָה אֶלָּא מִשְּׁעַת זְבִיחָה וְאֵילָךְ, אֲבָל פּוֹדִין אֶת הַקֳּדָשִׁים לְהַאֲכִילָן לִכְלָבִים, הָכִי נָמֵי דְּאָמַר.
Traduction
The Gemara cites an alternative exposition. Some say that the phrase: ''You may slaughter and eat,'' teaches that you have permission to eat them only from the time of slaughter onward. Similarly, no benefit may be derived from them until after their slaughter. The Gemara notes: But according to this interpretation, so too, the tanna said that one may redeem sacrificial animals in order to feed them to dogs, as this prohibition is not derived from the term ''you may eat.''
Rachi non traduit
איכא דאמרי תזבח ואכלת וכו'. מהכא מפיק גיזה וחלב דאסור ובשר אורחיה דקרא ולא דריש ואכלת לאפוקי כלבים:
וּוְלָדָן וַחֲלָבָן אָסוּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָן. הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דְּאִיעַבַּר וְאִיתְיְלִיד לְאַחַר פִּדְיוֹנָן — אַמַּאי? וְלַד צְבִי וְאַיָּל נִינְהוּ! אֶלָּא דְּאִיעַבַּר לִפְנֵי פִּדְיוֹנָן וְאִיתְיְלִיד לְאַחַר פִּדְיוֹנָן. הָא לִפְנֵי פִּדְיוֹנָן — מִיקְדָּשׁ נָמֵי קָדְשִׁי.
Traduction
§ The mishna teaches with regard to sacrificial animals: And their offspring and their milk are prohibited after their redemption. The Gemara asks: What are the circumstances of the offspring’s birth? If we say that the offspring was both conceived and born after its mother’s redemption, then why would it be prohibited? After all, they are like the offspring of a gazelle or a hart, i.e., they are completely non-sacred. Rather, it must be referring to a case where the offspring was conceived prior to its mother’s redemption and born after its mother’s redemption. One can infer: But if they were born before their mothers’ redemption, not only are they not prohibited, they are also imbued with inherent sanctity.
Rachi non traduit
אלא דאיעבר לפני פדיונן ואיתיליד לאחר פדיונן. הילכך אסירי וקדושה לית להו לא ליקרב ולא לדמיהן כדמפרש לקמן מה תהא עליהן:
הא לפני פדיונן. נולדו מיקדש נמי קדשי:
מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ''זָכָר'' — לְרַבּוֹת אֶת הַוָּלָד, וּ''נְקֵבָה'' — לְרַבּוֹת אֶת הַתְּמוּרָה.
Traduction
The Gemara asks: From where is this matter, that the offspring of a sacrificial animal is imbued with inherent sanctity, derived? It is derived from a verse, as the Sages taught in a baraita with regard to the verse: ''And if his offering be a sacrifice of peace offerings: If he sacrifice of the cattle, whether male or female, he shall sacrifice it without blemish before the Lord'' (Leviticus 3:1), that the words ''male'' and ''female'' are extraneous, as the term ''cattle'' includes both. Consequently, ''male'' serves to include the offspring of a peace offering; ''or female'' serves to include the female animal that is designated as a substitute for a peace offering.
Rachi non traduit
מנא ה''מ. דלפני פדיונן אם נולדו קדשי:
זכר לרבות את הולד. גבי שלמים כתיב (ויקרא ג':א') אם זכר אם נקבה תמים וקרא יתירא הוא דנישתוק קרא מיניה ומדלא קבע בה זכר כדקבע בעולה ממילא דנקבה נמי חזיא זכר ונקבה תו למה לי זכר לרבות ולד שלמים. ואי קשיא תיפוק ליה מאשר יהיו לך תריץ תנאי היא איכא דמייתי לה מהכא ואיכא דמייתי לה מהכא והכי מפרש במסכת תמורה בפרק אלו קדשים (תמורה דף יז:):
וְאֵין לִי אֶלָּא וְלַד תְּמִימִין וּתְמוּרַת תְּמִימִים, וְלַדי בַּעֲלֵי מוּמִין וּתְמוּרַת בַּעֲלֵי מוּמִין מִנַּיִן? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ''אִם זָכָר'' — לְרַבּוֹת וְלַד בַּעֲלֵי מוּמִין, ''אִם נְקֵבָה'' — לְרַבּוֹת תְּמוּרַת בַּעֲלֵי מוּמִין.
Traduction
The baraita continues: And I have derived this halakha only with regard to the offspring of unblemished animals and the substitute of unblemished animals. From where do I derive that the same halakha applies to the offspring of blemished animals and the substitute of blemished animals? When the verse states: ''Whether male,'' this serves to include the offspring of blemished animals, in a case where its consecration preceded its blemish, and when the verse states: ''Or female,'' it serves to include the substitute of blemished animals.
Rachi non traduit
ולד תמימים. ולד בהמה תמימה:
ולד בעלי מומין. (וכולן) שקדם הקדשן את מומן:
אוֹתָן וְלָדוֹת שֶׁלְּאַחַר פִּדְיוֹנָן, מָה תְּהֵא עֲלֵיהֶן? לִפְנֵי פִּדְיוֹנָן — מִיפְלָג פְּלִיגִי בְּהוּ, אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר: קָדְשִׁי לִיקְרַב, וְאִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר: קָדְשִׁי לִרְעִיָּיה.
Traduction
The Gemara asks: With regard to those offspring that were born after their mother’s redemption, what will be with them, since they can be neither sacrificed nor redeemed? Before providing an answer, the Gemara notes: If they were born before their mother’s redemption, the Sages disagree with regard to the halakha. There is one who says: They are entirely consecrated, to the extent that they may be sacrificed, and there is one who says: They are consecrated to graze until a blemish befalls them so that they can be redeemed, but they may not be sacrificed.
Rachi non traduit
אותן ולדות שלאחר פדיונן. נולדו ונתעברו קודם פדיונן מה תהא עליהם דהא לא חזו לא לגופן ולא לדמי כדמפרש רב הונא:
הנך דנולדו לפני פדיונן מיפליג פליגי בהו. בהא דאמרן לעיל אם זכר לרבות ולד בעלי מומין:
איכא למאן דאמר. במס' תמורה בפרק אלו קדשים (שם) קדשי ליקרב:
ואיכא למאן דאמר קדשי לרעייה. עד שיוממו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה:
דִּלְאַחַר פִּדְיוֹנָן, מָה תְּהֵא עֲלֵיהֶן? אָמַר רַב הוּנָא: כּוֹנְסָן לַכִּיפָּה, וְהֵן מֵתִין. דְּהֵיכִי לֶיעְבֵּיד? לִיקְרְבִינְהוּ — מִכֹּחַ קְדוּשָּׁה דְּחוּיָה קָאָתוּ, לִיפְרְקִינְהוּ — לָא אַלִּימִי לְמִיתְפַּס פִּדְיוֹנָן.
Traduction
The Gemara returns to the previous inquiry: With regard to those that were born after their mother’s redemption, what will be with them? Rav Huna says: One gathers them into a chamber, and they die of starvation. The reason is that what are we to do? Shall we sacrifice them? They cannot be sacrificed, as they received their status from the deferred sanctity of the redeemed mother, and are therefore unfit for the altar. Shall we redeem them? They cannot be redeemed, as their sanctity is not strong enough to be transferable to money for their redemption.
Rachi non traduit
כונסן לכיפה. לחדר והם מתים ברעב:
קדושה דחויה. דאית בהו תרתי לריעותא חדא דאמותן בעלי מומין שנראו ונדחו ועוד דלאחר פדיונן נולדו והן עצמן אין יכול להתפיסן לקדושה גמורה להקריב הואיל ואידחו תו לא מיחזו:
לא אלימי למיתפס פדיונן. בקדושתן כדי שיצאו הן לחולין שכבר יצאו קדושתן אגב פדיון דאמן דהאי דאסורין גזרה בעלמא הוא כדלקמן אבל מדאורייתא עובר ירך אמו הוא ופקעה קדושתן לפדיון אמן כדאמרן לעיל גבי קדושת דמים דולדן מותר לאחר פדיונן קדושת הגוף נמי לא שנא דאין חילוק בין קדושת הגוף לקדושת דמים לענין פדיון אלא שזה צריך מום וזה אין צריך מום:
אָמְרִי בְּמַעְרְבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא: סָמוּךְ לְפִדְיוֹנָן מַתְפִּיסָן לְשֵׁם אוֹתוֹ זֶבַח. סָמוּךְ לְפִדְיוֹנָן? לְמֵימְרָא דִּבְנֵי פְּדִיָּיה נִינְהוּ? אֶלָּא אֵימָא: סָמוּךְ לְפִדְיוֹן אִמָּן מַתְפִּיסָן לְשֵׁם אוֹתוֹ זֶבַח. טַעְמָא מַאי? אָמַר רַבִּי לֵוִי: גְּזֵירָה שֶׁמָּא יְגַדֵּל מֵהֶן עֲדָרִים עֲדָרִים.
Traduction
They said in the West, Eretz Yisrael, in the name of Rabbi Ḥanina: Immediately before their redemption, one dedicates them for the sake of the same offering for which their mother was consecrated. The Gemara asks: Immediately before their redemption? Is that to say that they are fit to be redeemed? It was established that they cannot be redeemed. Rather, say: Immediately before their mother’s redemption, one dedicates them for the sake of the same offering. The Gemara asks: What is the reason that the offspring are not simply left as they are? Rabbi Levi says: It is a rabbinic decree, lest one raise flocks and flocks of them. In other words, if the offspring are left alive in their forbidden status, there is a concern that one might eventually derive benefit from them and thereby violate a Torah prohibition.
Rachi non traduit
למימרא דבני פדייה נינהו. בתמיה. כלומר דשייך למימר בהו לשון פדייה קודם שיתפיסן בתמיה והא לא אלימי:
סמוך לפדיון אמן מתפיסן לשם אותו זבח. דהשתא חיילא עלייהו קדושה לעצמן דחשבינהו ולא פקעה קדושתייהו על ידי פדיון אמן וממתין עד שיוממו ופריק להו:
וטעמא מאי. אמר רב הונא מומתין ולא מתקין להו כרבי חנינא:
אמר ר' לוי גזרו כו'. אי אמרת אית להו תקנתא לולדות אתי לגדל עדרים מפסולי המוקדשין דכי נפיל ביה מומא בבהמת קדשים לא פריק ליה (האי) ואתי למיכלינהו בלא פדיון אבל כי מפסדינן לולדות ממהר לפדות את האם מיד כשיפול בה מום מפי רבי אליעזר ובתשובתו. ל''א בין למ''ד מומתין בין למ''ד מתפיסן מאי טעמא אטרחוהו רבנן לשבקינהו באיסורייהו גזרה שמא יגדל עדרים עדרים שילדו גם אותן ולדות ולדות אחרים ואתי בהו לידי תקלה אבל לאחר שיפדם לא איכפת אם יולדין דוולד צבי ואיל נינהו. ל''א ועיקר מפי המורה וטעמא מאי אמתני' קא מהדר דמאי טעמא אסור אחר פדיון אמן הא פקע קדושתייהו בפדיון אמן כי היכי דפקעא גבי קדושת דמים דולדן מותר לאחר פדיון כדאמר לעיל גזירה שמא יגדל מפסולי המוקדשין שיפדו עדרים לצורך דולדות הנולדים לאחר פדיון ואתי בהו לידי גיזה ועבודה אבל לעיל גבי קדם מומן להקדישן לא גזרינן משום מילתא דלא שכיחא היא דהא אמרינן במסכת תמורה (דף ו:) המתפיס בעלי מומין למזבח עובר בחמשה לאוין ובקדם הקדשן למומן גופייהו דשרינן דאיעבר ואיתייליד לאחר פדיונן ולא גזרינן (דמילתא דלא שכיחא) כיון דאסרת להנך דאיעבר לפני פדיונן לא אתי לדחינהו:
בְּעָא מִינֵּיהּ רָבִינָא מֵרַב שֵׁשֶׁת: מַהוּ שֶׁמַּתְפִּיסָן לְכָל זֶבַח שֶׁיִּרְצֶה? אֲמַר לֵיהּ: אֵין מַתְפִּיסָן. מַאי טַעְמָא? אֲמַר לֵיהּ: גָּמַר ''בִּשְׁעָרֶיךָ'' ''בִּשְׁעָרֶיךָ'' מִבְּכוֹר, מָה בְּכוֹר אֵין מַתְפִּיסָן לְכָל זֶבַח שֶׁיִּרְצֶה, דִּכְתִיב: ''אַךְ בְּכוֹר אֲשֶׁר יְבֻכַּר לַה' בִּבְהֵמָה וְגוֹ' לֹא יַקְדִּישׁ אִישׁ אֹתוֹ'', אַף הָנֵי אֵין מַתְפִּיסָן לְכָל זֶבַח שֶׁיִּרְצֶה.
Traduction
Ravina raised a dilemma before Rav Sheshet: According to Rabbi Ḥanina, what is the halakha with regard to the following matter: Can one dedicate the unborn offspring as any offering he desires? Rav Sheshet said to him: He may not dedicate them as any offering other than that for which the mother was consecrated. Ravina asked: What is the reason? Rav Sheshet said to him: It is derived by a verbal analogy between the phrase: ''Within all your gates'' (Deuteronomy 12:15), and: ''Within your gates'' (Deuteronomy 15:22), written with regard to a firstborn. Just as one cannot dedicate a firstborn as any offering he desires, as it is written: ''But the firstborn among animals, which is born as a firstborn to the Lord, no man shall sanctify it'' (Leviticus 27:26), so too, one cannot dedicate these offspring as any offering he desires.
Rachi non traduit
מהו שיתפיסן. לאותן ולדות שבמעי פסולי המוקדשין לאיזו זבח שירצה:
אין מתפיסן. אלא לאותו זבח:
בשעריך. כתיב בבכור וכי יהיה בו מום וגו' בשעריך תאכלנו (דברים ט''ו:כ''א) ובפסולי המוקדשין כתיב אשר נתן לך בכל שעריך (שם יב):
אשר יבוכר לא יקדיש איש אותו. אלמא לא חל עליה שום קדושה אחריתי:
Tossefoth non traduit
מה בכור אין מתפיסו לכל זבח שירצה. פי' משנולד אבל במעי אמו יכול לשנותו לזבח אחר כדתנן פרק כיצד מערימין (תמורה דף כד:) ומכ''מ ילפינן מיניה שפיר ולדות פסולי המוקדשין דאין משנן לזבח אחר אפי' במעי אמן למ''ד במעי אמן הן קדושין כמו שאין יכול לשנות בכור משחלה עליו קדושת בכור הכי נמי פסולי המוקדשין שהרי קדושין כבר אין יכול לשנות בזבח אחר אפילו למ''ד בהוייתן קדושין לא דמו לבכור קודם שנולד דהני עומדין ליקדש מכח אמן שקדושה כבר:
תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת: קֳדָשִׁים שֶׁקָּדַם מוּם קָבוּעַ לְהֶקְדֵּישָׁן וְנִפְדּוּ — חַיָּיבִין בַּבְּכוֹרָה וּבַמַּתָּנוֹת, בֵּין לִפְנֵי פִּדְיוֹנָן בֵּין לְאַחַר פִּדְיוֹנָן — הַגּוֹזֵז וְהָעוֹבֵד בָּהֶן אֵינוֹ סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים, בֵּין לִפְנֵי פִּדְיוֹנָן בֵּין לְאַחַר פִּדְיוֹנָן — אֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה.
Traduction
The Gemara notes: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Sheshet: Sacrificial animals whose permanent blemish preceded their consecration and that were redeemed, are obligated in the mitzva of a firstborn, and obligated in the gifts. Whether before their redemption or after their redemption, one who shears them or utilizes them for labor does not incur the forty lashes. Similarly, whether before their redemption or after their redemption, they do not render an animal that was a substitute for them sacred.
Rachi non traduit
ואין סופג את הארבעים. ואע''ג דאסירי בגיזה קודם פדייה לא לקי עליה דכי כתיב לא תגוז אקדשים גמורין כתיב ואיסורא מיהא איכא כשאר נהנה מן ההקדש:
בין לפני פדיונן בין לאחר פדיונן אין עושין תמורה. דטוב מעיקרו בעינן כדפרישית לעיל:
וְלִפְנֵי פִּדְיוֹנָן — מוֹעֲלִין בָּהֶן, וּלְאַחַר פִּדְיוֹנָן — אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן, וּוַלְדוֹתֵיהֶן — חוֹל, וְנִפְדִּין תְּמִימִים, וּמַתְפִּיסָן לְכָל זֶבַח שֶׁיִּרְצֶה. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: הֲרֵי הֵן כְּחוּלִּין לְכָל דִּבְרֵיהֶם, אֵין לְךָ בָּהֶם אֶלָּא מִצְוַת עִלּוּי בִּלְבָד.
Traduction
And before their redemption, one who benefits from them is liable for misuse of consecrated property, and after their redemption, one who benefits from them is not liable for misuse of consecrated property. And their offspring are non-sacred if they were born after their mother’s redemption; and they may be redeemed while they are unblemished if they were born before their mother’s redemption; and one can dedicate the offspring as any offering he desires. The principle of the matter is that animals whose permanent blemish preceded their consecration are like non-sacred animals in all matters, and you have only the mitzva of value alone, i.e., they must be valuated and redeemed with money, unlike non-sacred animals.
Rachi non traduit
לפני פדיונן מועלין בהן. דהא נהנה מן ההקדש דלא גרעי מקדשי בדק הבית:
וולדותיהן חולין. אפילו נתעברו קודם פדיונן ונולדו אחר פדיונן:
ונפדין תמימים. אם נתעברו וילדו קודם פדיונן:
אין לך בהם אלא מצות עילוי בלבד. שמעלין אותן בדמים:
אֲבָל קָדַם הֶקְדֵּישָׁן אֶת מוּמָן, אוֹ מוּם עוֹבֵר לְהֶקְדֵּישָׁן, וּלְאַחַר מִכָּאן נוֹלַד מוּם קָבוּעַ וְנִפְדּוּ — פְּטוּרִין מִן הַבְּכוֹרָה וּמִן הַמַּתָּנוֹת, בֵּין לִפְנֵי פִּדְיוֹנָן בֵּין לְאַחַר פִּדְיוֹנָן. הַגּוֹזֵז וְהָעוֹבֵד בָּהֶן סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים, וּבֵין לִפְנֵי פִּדְיוֹנָן בֵּין לְאַחַר פִּדְיוֹנָן — עוֹשִׂין תְּמוּרָה.
Traduction
The baraita continues: But if their consecration preceded their blemish, or they had a temporary blemish prior to their consecration and afterward developed a permanent blemish, and they were redeemed, they are exempt from the mitzva of the firstborn and from the gifts. Furthermore, whether before their redemption or after their redemption, one who shears them or utilizes them for labor incurs the forty lashes. And whether before their redemption or after their redemption, they render an animal that was a substitute for them sacred.
Rachi non traduit
ובין לפני פדיונן ובין לאחר פדיונן עושין תמורה. ולקמן קאמר דתמורה שלאחר פדיונן מתה:
לִפְנֵי פִּדְיוֹנָן — מוֹעֲלִין בָּהֶן, וּלְאַחַר פִּדְיוֹנָן — אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן, וּוַלְדוֹתֵיהֶן קוֹדֶשׁ, וְאֵין נִיפְדִּין תְּמִימִין, וְאֵין מַתְפִּיסָן לְכָל זֶבַח שֶׁיִּרְצֶה. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: הֲרֵי הֵן כְּהֶקְדֵּשׁ לְכָל דִּבְרֵיהֶם, וְאֵין לָךְ בָּהֶן אֶלָּא הֶיתֵּר אֲכִילָה בִּלְבָד.
Traduction
The baraita concludes: Before their redemption, one who derives benefit from them is liable for misuse of consecrated property, and after their redemption, one who derives benefit from them is not liable for misuse of consecrated property. And their offspring are sacred and may not be redeemed while they are unblemished, and one may not dedicate them as any offering he desires. The principle of the matter is that redeemed animals whose consecration preceded their permanent blemish are like redeemed sacrificial animals in all matters, and you have only the permission of consumption alone, i.e., once they have been redeemed they may be eaten. Like Rav Sheshet, this tanna rules that the offspring of animals whose consecration preceded their blemish may not be dedicated as any offering one desires.
Rachi non traduit
לאחר פדיונן אין מועלין בהן. דאיתקוש לצבי ואיל אבל לענין גיזה לא דכתיב תזבח ולא גיזה:
וולדותיהן קודש. אם נתעברו קודם פדיונן:
ואין מתפיסן לכל זבח שירצה. והיינו דרב ששת:
''כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר'' דְּרֵישָׁא — לְאֵתוֹיֵי שׁוֹחֲטָן בְּחוּץ דְּפָטוּר, ''כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר'' דְּסֵיפָא —
Traduction
It is accepted that whenever a tanna states: The principle of the matter, he is adding certain cases that one might have thought were excluded from the halakha in question. Accordingly, the Gemara notes that the phrase: The principle of the matter, in the former clause of the baraita, which states that that animals whose permanent blemish preceded their consecration are like non-sacred animals, serves to add the case of one who slaughters such an animal outside the Temple courtyard, teaching that he is exempt. The phrase: The principle of the matter, in the latter clause, which states that that redeemed animals whose consecration preceded their permanent blemish are like redeemed sacrificial animals in all matters,
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source